עוגיות המוזיקה
Forever Changes
אלבום נוסף משנת 1967. (כבר אמרתי עד כמה אני אוהבת את השנה הזו?)
הפעם של הלהקה לאב. (אם אתם לא מכירים, זו לגמרי לא אשמתכם. זו לא אחת מהלהקות המוכרות בעולם), אבל אתם חייבים להכיר את האלבום הזה, שמיותר לגמרי לכתוב עליו, כי לפעמים צריך לתת למוזיקה לעשות את שלה.
זו לא תהיה הגזמה לומר שזה אחד מהאלבומים הטובים ביותר שנוצר אי פעם, אין בו שנייה אחת מיותרת, מה שאי אפשר לומר על הרבה אלבומים אחרים.
את הלהקה הזו הכרתי לגמרי במקרה, כמו הרבה להקות אחרות במהלך שיטוט ביוטיוב באמצע הלילה. הקשבתי לשיר, והופיעה לי בצד המלצה לשיר עם תמונה של האלבום, ובגלל שאני אדם שטחי ששופט ספר לפי הכריכה, והתמונה משכה את העין שלי, הקלקתי עלייה ומהשנייה הראשונה התאהבתי.
מכירים את זה שאתם מתמכרים לשיר? בדיוק ככה הרגשתי. לא יכולתי להפסיק לשמוע אותו.
אחרי שהכרתי כמה שירים נוספים, הבנתי שאני חייבת את האלבום הזה. היו לי חששות, שאולי אני משלמת על אלבום שלא שווה את המחיר, אולי השירים האחרים פחות טובים?
לשמחתי, מסתבר שטעיתי.
ועכשיו כשאני חוזרת הביתה מהצבא, האלבום הזה מתנגן אצלי במערכת, ואלו 45 דקות של אושר שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר.
אז אם יש לכם את הזמן, תקשיבו לשיר הזה ותדביקו אנשים אחרים בו. כי השיר הזה לגמרי שינה לי את החיים.