​

Party Line- את השיר הראשון באלבום,שר דייב, שטוען גם שהוא כתב אותו. (קיים על כך וויכוח ארוך שנמשך שנים).

בכל אופן, בשיר זה שנפתח בצלצול טלפון דייב שר על שיחה בטלפון ציבורי, ועל כך שהוא לא יודע מי נמצא בצד השני של הקו. האם זו אישה גדולה או קטנה? האם זו בכלל אישה או שהוא מדבר עם לולה? יש בשיר הזה גם תזכורת להצבעה למפלגה. מעין משחק מילים כזה של ריי.

הלחן די סטנדרטי, ואין בו משהו יוצא דופן, אבל זו פתיחה מעולה לאלבום. ​ 

​

Rosie Won't You Please Come Home-השיר השני באלבום מוקדש לרוזי, אחותו הגדולה של ריי, שעברה לאוסטרליה, והותירה את אחיה הקטן שבור.  המשמעות של השיר דיי ברורה

זה שיר שתמיד גורם לי לבכות, ניקי הופקינס מנגן בשיר הזה על הרפסיקורד.

​

Dandy-השיר השלישי הוא שיר קצת יותר שמח, אבל תקשיבו למילים. 

dandy זה כינוי למישהו גנדרן, רודף שמלות שבסוף נשאר רווק ובתול.

יש שמועות שריי כתב את השיר על סגנון החיים הפרוע של אחיו, אבל כנראה שלעולם לא נדע. 

​

Too Much On My Mind-השיר הזה די מובן מאליו.

ומי לא הרגיש אי פעם שיש לו יותר מדי על הראש? ככה בפשטות, בלי מילים מסובכות. את השירה השקטה של ריי מלווה פסנתר, וגיטרות שתמיד נשמעות לי כאילו שהן בוכות, וזה אחד מהשירים שאני תמיד נהינת לשמוע.

​

Session Man-השיר החמישי באלבום נכתב על נגני האולפן, שבאים ומנגנים בדיוק מה שאומרים להם, בלי לצאת מהקווים. בשיר הזה מנגן נגן אולפן בשם ניקי הופקינס, זה די אירוני בהתחשב בכך שהשיר צוחק על נגני אולפן, שמשלמים להם בשביל לנגן, ולא בשביל לחשוב.

​

​

Rainy Day In June-תשכחו מכל שאר השירים שמדברים על גשם, ועל חורף. זה השיר ליום גשום. ולא סתם יום גשום, אלא יום גשום ביוני, שבו השמיים הכחולים הופכים לאפורים, והגמדים מבוהלים מדי בשביל לבכות, והנשר צד את הטרף שלו, וכולם נרטבים.

ריי  למד אומנות לפני שהוא הצטרף ללהקה, אבל פעם צייר-תמיד צייר.והשיר הזה מוכיח את זה.

כי מי עוד יכול לכתוב שיר על גשם שנשמע כל כך שמח?

​

A House In The Country-בשיר השביעי באלבום אנחנו פוגשים את האיש עם הבית המפואר, שאין לו חברים ואף אחד לא אוהב אותו, אבל מה אכפת לו. יש לו מכונית ספורט.

המנגינה שוב היא כמו של שירי רוק רבים מאותה תקופה, לא משהו מקורי יותר מדי. בעיניי המילים זה מה שעושה את השיר.

​

Holiday In Waikiki-השיר השמיני באלבום נפתח בצליל של גלים שנשטפים אל החוף. איזה חוף? חוץ ואיקיקי שבהוואי.  .

הנער האנגלי זכה בתחרות, וטס לחוף וואיקיקי, רק כדי לגלות שהחוף בכלל לא דומה למה שהוא דמיין, ואפילו הבנות מהוואי, הן בכלל לא מהוואי, הן מניו יורק.

עוד שיר מעולה של הקינקס. אחד מהטובים באלבום.

​

​

Most Exclusive Residence For Sale-מה הייתם עושים אם היה לכם את הבית הכי גדול והכי מפואר בשכונה? הבחור בשיר הנוכחי כבר ענה על השאלה הזו, והוא החליט להזמין את כל העולם להתארח בביתו הקט, שכולל עשרה חדרי שינה, ובריכה אולימפית. אך כמובן שהמסיבה חייבת להגמר, והוא נקלע למצב כלכלי קשה, ונאלץ למכור את הבית שלו. מסכן קטן. עכשיו איפה הוא יגור?

​

​

Fancy-הקינקס מנסים לחקות את הביטלס ולהוציא שיר שנשמע קצת כמו השירים ההודיים של ג'ורג' האריסון מריבולבר, אבל אם תשאלו את ריי, הוא יגיד לכם שהביטלס הם אלה שמנסים לחקות את הקינקס. 

על המילים אין יותר מדי מה להרחיב, ריי הודה בעצמו שאין לשיר הזה שום משמעות, והוא נכתב כשהיה שיכור. אני הקשבתי לו מלא פעמים, וכל פעם הוא נהיה יותר ויותר לא מובן.

זה אחד מהשירים שהכי לא אופיינים ללהקה, ובכלל בכל הקטלוג של הקינקס אין עוד שיר בסגנון הזה.

​

Little Miss Queen Of Darkness-על שיר מספר אחת עשרה באלבום אין יותר מדי מה לומר. הכוונה די ברורה. אחד מהשירים שאני יותר אוהבת. פשוט ויפיפיה.

​

You're Looking Fine-גם את השיר הזה שר דייב, ואם הוא היה טוען שהשיר נכתב על ידו, הייתי מאמינה לו, אף על פי שזה לא נכון.

השיר הזה נשמע קצת כמו שאריות מהאלבום השני, אבל בכל מקרה, הוא לא הורס יותר מדי את האלבום, ותמיד כיף לשיר אותו.

​

Sunny Afternoon-והנה השיר של האלבום. השיר שהדיח את הביטלס מראש המצעד בשנת 1966 (השיר שהודח הוא Paperback Writer) 

בשיר הנפלא והקיצי הזה  מסופר על האיש המסכן שכל רכושו נלקח ממנו, ועכשיו הוא שותה בירה ומתעצל באחר צהרים שמשי, בנוסף, החברה שלו מעלילה עליו עלילות, ובורחת עם המכונית שלו לבית של הוריה. השיר הכי שמח באלבום, שלוש דקות של כיף טהור. הייתם מאמינים שהשיר הזה נכתב בזמן התמוטטות עצבים? כי אני לא מאמינה.

​

​

I'll Remember-השיר האחרון באלבום, הוא השיר הראשון שהוקלט. שוב, כמו הרבה שירים גם השיר הזה  מובן מאליו. שיר פרידה נהדר, אך אני הייתי מעדיפה שהשיר הקודם יהיה השיר האחרון.

 

​

סיכום:

לסיכום, האלבום הרביעי של הקינקס רחוק מלהיות מושלם, אבל ללא ספק הוא האלבום שהכי כיף להקשיב לו. הוא מלא בשירים טובים, ותמיד עושה מצב רוח מעולה. ואם מישהו רוצה להתחיל להקשיב ללהקה, אני ממליצה לו להתחיל באלבום הזה.